12 שנה חלפו מאז אותם ימים – מלחמת לבנון השנייה. כמו בכל המלחמות והמבצעים הגדולים היו שם לוחמי חטיבה 188, ובתוכם לוחמי פלוגה ג' מגדוד 53'. צוות טנק 3 ב'. עוז צמח ז"ל, ינון ניסן ז"ל, הרן לב ז"ל, ודן ברוייר ז"ל,  ארבעה לוחמים צעירים, מגלמים בעיני את כל היפה והנשגב בחברה הישראלית. ארבעה לוחמים צעירים– צוות טנק בפלוגה מבצעית בחטיבה 188. צוות לוחמים שבמצב נחות וקשה, מקבלים החלטות ופועלים, יוזמים ומתפקדים ברוח לחימה מורגשת. 
כאחד ששירת בחטיבה הזו מחייל ועד מפקד החטיבה, אני נרגש פעם אחר פעם כשאני פוגש את סיפורי הגבורה של הלוחמים האלו.  כשקראתי את סיפור הקרב של הצוות, את היוזמה וההחלטה לעסוק בחילוץ טנק פגוע ולחלץ צוות שמפקדו פצוע,  במקום להחלץ בעצמם. 
חברים, רק מי שהיה במצבים האלו מבין ויודע להעריך איזו גדלות רוח, באיזה מבחן עומדים הלוחמים המדהימים האלו. ממשיכי דרכם של לוחמי ברק ממלחמת ששת הימים בשנת-1967, ממלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ממלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 וממלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ועד היום.
אנחנו עומדים כאן היום וזוכרים אותם. 
אני כמפקד ולוחם עומד כאן אתכם בני המשפחה וחברים.  מרכין ראש בעצב, ומצדיע בגאווה ללוחמים אמיצים, דוגמא לנוער הישראלי שמורשתם ראויה ללימוד. לוחמים שבנפילתם מגלמים את עוצמת הנוער הישראלי. ואני רוצה לסיים ולומר לכם,  עם נוער כזה, עם עוצמה כזו,  וזוהי העוצמה האמיתית שלנו, ראוי לנו כחברה ישראלית לעשות כל מאמץ, לחפש ולמצוא כל שביל אפשרי, בדרך ובכיוון לפחות מלחמה, ויותר חיפוש אחר דרכים אחרות לעבר שלום אפשרי,  שנשאר ויישאר תמיד מושג קיים ורלוונטי שצריך להתקדם.  
משפחות יקרות, אין לי מילים לנחם אתכם,  אבל יש לי המון המון הערכה,  וכבוד ואהבה לבנים שלכם. ולכם שגידלתם אותם, וחיים יום יום את הכאב והזכרון שלהם. 
 
יהי זכרם ברוך.
חה״כ והאלוף מיל׳ אייל בן ראובן