כתבות ומכתבים מרגשים לעוז
מכתב מאבא לעוז הגיבור 8 אפריל 2013
עוז היקר שביקרים!
תענה לי כשתוכל.
אני לא יודע איך ומהיכן להתחיל לכתוב לך,
האם לכתוב בזמן הווה, עתיד או עבר?
אימא תמיד אומרת שאפשר הייה לגדל 10 ילדים כמוך, היית ילד כל כך נוח,
כל כך מתחשב , תמיד עוזר, מוותר גם כשוודאות מגיע לך,
העיקר שיהיה טוב לאחרים ובסוף רק לך, העיקר שיהיה נחמד וסבבה.
התנהגות אצילית כזו לא מובנת מאליה, כשאני נפגש ומדבר עם אנשים שהכירו
אותך בחייך ועם אנשים שהכירו אותך דרך סיפור חייך, אני מבין עד כמה מיוחד היית,
ואיך הצלחת לגעת באנשים בדרכך הנעימה והמיוחדת, אף פעם לא התלוננת שאתה מקופח,
שקשה לך ועוד כל מיני טענות שונות ומגוונות.
כשאהוד גולדוואסר ואלדד רגב נחטפו על ידי החיזבאלה,
ועוד לפני תחילתה של מלחמת לבנון השנייה, אמרת לי שיכול להיות שיקפיצו את הגדוד לעזה,
או לגבול לבנון, בסתר ליבי העדפתי שיקפיצו אתכם לגבול לבנון,
לא האמנתי שנצא למלחמה-סליחה טעיתי.
כשנכנסת ללבנון, מאוד חששתי ודאגתי למרות שתמיד הרגעת אותי.
ידעתי שהאופי שלך לא ייתן לך לעשות דברים "בערך" אלא בשלמות,
כמו שתמיד עשית. תכונה זו שהיא לכאורה טובה, הדירה שינה מעיני,
בעיקר כשידעתי איך שהקברניטים מנהלים אותה.
כשהבשורה הנוראית מכל הגיע ב 12 אוגוסט 2006 החיים נעצרו ואני שואל הרבה שאלות,
בין היתר איך הייה לך אומץ להישאר לבד בשדה הקרב לחלץ ולהציל את חבריך?
הרי בסרט מצויר, שלפתע הגיח כריש מהמים כיסית את הראש בשמיכה מרוב פחד.
אומרים לי תהיה גאה, עוז גיבור ואני שואל מה עדיף? שפן חי או גיבור שלא איתי.
היום אני חי בין היתר, כדי לספר את סיפורך, אתה איתנו ובקרבנו, אומרים לי,
תחשוב שיצאת לטרק ארוך ועוד מעט תשוב, ואומרים שאולי עברת לגור באוסטרליה
ובעתיד תגיע לביקור. עולות הרבה שאלות ללא תשובות, באחד מהימים שסיפרתי
עליך לילדים מכיתה ד' שאלו אותי הרבה שאלות,
ילדה אחת שאלה אותי, האם אני כועס עליך?
אני יכול להגיד בוודאות שאם לא היית מציל את חבריך, לא היו מכירים אותי כאבא של עוז!
תודה שאתה הבן שלי –
אבא
המכתב של מיטל קורן
עוד בתחילת שירותי הצבאי נחשפתי לצערי לאלפי סיפורים של חיילים שנפלו בשירותם …
ושוב לצערי עדיין לא לכולם… משום שהסיפורים הללו אין סופיים, החלטתי ללמוד סיפור אחד
בצורה אחרת להכיר אות מקרוב… לא את הסיפור את האדם שמהווה חלק מרכזי בו… שכנראה…
בלעדיו הסיפור לא היה קיים… למדתי להכיר את עוז צמח דרך הוריו, חבריו ודרך עצמי, בדוגמה
שהוא שימש לי, בדרך בה ניתחתי את החלטותיו…סיפרתי את הסיפור לחיילים שקיבלתי בהמשך
הדרך וחשפתי אותו למפקדי… וכל פעם נוסף עוד רובד של אותו אדם, האדם הזה שאני מכירה רק
מסיפורים אבל מרגישה שצעדתי איתו צעד צעד לאורך חייו… במשעול שבו הלך אל עבר חירוף
הנפש, עכשיו תדע עוז שרבים יוכלו לצעוד לאורך המשעול להכיר את חייך ואולי לבחור בחירה של
רעות ולשמש מופת כמוך בשירותם הצבאי ובחייהם בכלל… המשעול שלך הוא לא עוד דרך עפר
בין בית ספר לגן אלא דרך להכיר אותך ואת סיפורך, מחבר בינך לבין הבית והוא לא רק שלך אלפים
צועדים ויצעדו שם איתך…
גאה להכיר את הסיפור שלימד אותי רבות
מיטל קורן דצמבר 2013
מכתב מאת גיל ישי ותשובת האלוף בריק
שלום רב!
מצורף מכתב לעוז שנכתב על ידי סג״מ גיל ישי והתייחסות אלוף מיל בריק נציב קבילות חיילים.
מכתב מסג״מ גיל ישי לעוז.
שבע שנים לנפילתך בקרב גבורה במלחמת לבנון השנייה.
היי עוז קוראים לי גיל, אני בת עשרים משרתת כקצינת קישור בפיקוד העורף.
אתה לא מכיר אותי, אבל אני לצערי מכירה אותך ואת משפחתך.
שמעתי את הסיפור שלך בפעם הראשונה ממפקדת שלי בקורס הקצינים ומאז לא יכולתי להתנתק,
הלכתי עם אביך לכמה בסיסי צה״ל שם הוא מספר על גבורתך ולמרות ששמעתי את הסיפור המון פעמים
אין פעם שהוא לא מרגש אותי ושלא זולגת דמעה על לחיי.
משימות יומיומיות מזכירות לי אותך חייל שנושא את שמך או שיר ברדיו- כי כזה היית, תמיד בפרטים הקטנים.
אתה הדוגמא עוז- מודל. המפקד שבשבילו יצאתי לקצונה נתת את הכול תמיד. קודם החיילים רק אחר כך אתה.
זה לא דבר שהוא נורמלי הרי היית ילד בעצמך אבל סוג של הורה לילדייך- חיילייך.
השאלה למה דמותך לא עוזבת אותי עוז,
למה זה קרה? למה החיים לא הוגנים? למה בכל פעם שאשמע את שמך אחשוב עלייך?
למה אתה לא עוד איש אנונימי שחי במדינת ישראל?
כי אתה מי שאתה-גיבור.
זה כל כך קל, גם כמפקד לפעול בריבוע הקטן שלך ליפול לשגרה לשכוח שאנו אמונים על חיים, לא עשית את זה.
היה טמון בך ערך מילדות שלא נתן לך עוז לעזוב, לוותר, להרפות כשזה נוגע לחיילייך. ובגלל זה עוז אני מכירה אותך
ואת משפחתך ובמיוחד את אביך חיים שדרך עיניו אני יכולה להבין מה קיבלת בבית שלא נתן לך לעזוב.
אתה מודל לחיקוי כמפקד עוז אתה גיבור.
חשוב לי שתדע עוז- זיכרונך לא יגווע לעולם כי גיבורים כמוך עוז הם איתנו לנצח ומחנכים ללכת בדרכם
גם אחרי שהדרך שלהם נקטעת. אני רוצה רק לסיים ולומר לך תודה, על מי שהיית למשפחתך לאוהבייך עוז,
על גבורתך על שלימדת אותי על אף שלא הכרת אותי, תודה עוז נוח על משכבך בשלום.
התייחסותו של אלוף מיל בריק
מילים מאוד מרגשות חצובות בסלע, אין ספק שהודות לבנים כמו עוז נצחנו את מלחמות ישראל ואנחנו חיים במולדתנו,
בנכם עוז ז״ל מיצג את ארץ ישראל היפה, הוא דוגמה ומופת לנחישות ואומץ לב, אני מדבר הרבה מאוד עם מפקדים
וחיילים על מהות הפיקוד והמנהיגות, על ערך הרעות האמון והערבות ההדדית בין החיילים למפקדיהם ובין החיילים
לבין עצמם, לפי היכרותי את סיפורו של עוז, הרי שעוז קורץ מחומר של מפקדים אמיתיים, שהוא מודל לחיקוי בכול אותם
דברים שהזכרתי בדברי. אין פלא בדבר התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
בהערכה רבה מאוד בריק
| דברים שנשאה אריאלה דראל-ששון, מחכנת של עוז בבי"ס רעים | דברים שנשא אורי שחם תלמיד כיתה ו', בי"ס רעים |
משפחה יקרה, שום אדם לא ישתכח מן הלב מעמד מרגש זה, מוכיח …שהמשפחה והקהילה עושה ותעשה הכל אומרים, שאנחנו נוסעים אל עצמינו, כשאנחנו הולכים למקום היום, חזרנו למקום שבו עוז בילה קטע משמעותי מחייו כל ילדי הכיתה ואני המשכנו עוד שנתיים משותפות. מעבר לחיבור הפיסי, יש בו בעיני חיבור ערכי, חסר את עוז שצעד בשביל בשובבות של ילד בו 10-11 נפרדתי מעוז שהיה ילד… אפילו לא חגג ברמצווה. | הגענו היום, את עוז למעשה, "פגשנו" לראשונה עשר שנים, אחרי שעוז סיים את לימודיו לצערינו, לא זכינו אומנם להכיר את עוז בחייו, |
